ביום שישי בבוקר התעוררתי לאינסטגרם של נזיר סבחני.
נזיר הוא ספר מקועקע מאוסטרליה שמעבר לעבודתו בסטודיו הקטן במלברן, יוצא לרחובות ומספר דרי רחוב.
עברתי על האינסטגרם שלו ומודה שהיו כמה תמונותשגרמו לי לבכות.
עבורינו הליכה למספרה היא פינוק. אצל הגברים זה עניין יותר נחוץ, אבל בשני המקרים אנחנו מסתפרים, עושים טיפולי שיער, פן, החלקות וזה מה שנקרא אצלניו - צריכה בסיבית.
עוברם זו התקווה עצמה. האנשים האלה לא יכולים להרשות לעצמם להתפנק במספרה, אז הם נשארים פראיים ומוזנחים.
נזיר גורם לאנשים האלה לחייך והופך את יומם הקשה ליום מאושר.
עברתי תמונה - תמונה בפייסוק ואינסטגרם של נזיר ואין לי ספק שמדובר בבן אדם עם לב ענק.
"בוקר טוב!
אייטם מעודד לפניכם:
נזיר סבחני בן ה-26 הוא מעצב שיער שמתגורר במלבורן, אוסטרליה.
6 ימים בשבוע הוא עובד במספרה וביום השביעי הוא יוצא לרחובות ומספר ומגלח דרי רחוב.
באינסטגרם שלו אפשר לעקוב אחר השינויים שהוא עשה לאותם האנשים, שמעבר לקורת גג זקוקים גם ליחס מכבד."
העליתי את הסיפור של נזיר לעמוד הבלוג שלי וקרה משהו שלא קרה לי מאז עליית הבלוג לאוויר,
אי שם ב-2009: תוך עשירם דקות הפוסט המריא לכמעט 400 לייקים וכמה שיתופים ונוספו לעמוד עוד כ-200 עוקבים. בעשירם דקות.
אי שם ב-2009: תוך עשירם דקות הפוסט המריא לכמעט 400 לייקים וכמה שיתופים ונוספו לעמוד עוד כ-200 עוקבים. בעשירם דקות.
נרגשת מכל הסיפור, כתבתי לנזיר מייל. סיפרתי לו שהוא הפך למפורסם בישראל, חלקתי איתו את התגובות המפרגנות, העידוד והשיתופים.
הוא הודה לי על זה שחלקתי את הסיפור וכתב שהוא מתמלא באנגריה מהעשייה ומהתרומה לאנשים שזקוקים לקצת יחס והרבה אהבה.
האיש הזה גורם להשראה.
חשבתי על הצלחת האייטם.
בסך הכל סיפור אנושי, של בחור אנונימי שעושה טוב לאחרים. לאנשים השקופים, לאלא שזקוקים למעט מאוד כדי להיות מאושרים.
בואו נרים את הראש מידי פעם מהסמארטפון ונראה את הרחוב, את האנשים שמושיטים את ידם או סתם יושבים בצל וצמאים לכוס מים. בואו ניתן להם ממש טיפה מעצמינו ונגרום להם להרבה יותר ממה שנראה לנו.
בואו נהיה קצת נזיר :)